אורן ז"ל(המנוח) ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

הבקשות המונחות לפניי וטענות הצדדים

מונחות לפניי שתי בקשות הטעונות הכרעה. האחת, בקשתה של נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") "למחיקת סעדים ולסילוק על הסף", מיום 5.11.12 (להלן: "הבקשה הראשונה"). השנייה, בקשתה של התובעת מיום 5.3.13 לתיקון כתב התביעה (להלן: "הבקשה השנייה"). בטרם אדון בבקשות אלה, יובא להלן הרקע להגשתן.

ההליך שבכותרת נפתח ב"בקשה דחופה במעמד צד אחד לצו ביניים" שהגישה התובעת ביום 23.5.12. במסגרת בקשה זו עתרה התובעת לקבלת צו מניעה שיאסור להוציא מתחומי מדינת ישראל את גופתו של אביה, המנוח איתמר אורן ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נטען כי נפטר ביום 24.4.12 בערד. עוד התבקש, כי יינתן צו נגד הנתבעת אשר יחייב אותה לאתֵר את גופת המנוח ולקבור אותו בישראל. במסגרת הבקשה נטען, כי המנוח היה ככל הנראה מנהיג בכת כלשהי, וכי התובעת – שעל פי הנטען בבקשה מתגוררת בחו"ל – קיבלה לאחר פטירתו בקשה מ"מאמינים" של המנוח להסכים להעברת גופתו להודו. התובעת טענה כי היא סירבה לכך, וכי בקשתה לסעד זמני הוגשה על רקע העובדה שלא ידוע לה היכן מצויה גופת המנוח, ולאור הדחיפות שבקבורתו.

בהחלטתי מאותו היום, 23.5.12, נעתרתי לבקשה, באופן חלקי, והוריתי על מתן צו מניעה זמני האוסר על הוצאת גופתו של המנוח מהארץ. עוד קבעתי, כי על ב"כ התובעת להודיע לבית המשפט למי פנתה התובעת או מי מטעמה בטרם הגשת הבקשה על מנת לברר מה עלה בגורל גופת המנוח. עוד התבקש ב"כ התובעת להבהיר, מהי המסגרת המשפטית של הבקשה שהגיש, ומהי עילת התביעה, וכן לספק פרטים נוספים אודות הפרשה, ככל שיש בידו. לבסוף התבקש ב"כ התובעת להמציא עותק מהחלטתי לפרקליטות, וזו התבקשה להשיב לבקשה בתוך 7 ימים.

ביום 30.5.12 הגישה התובעת את כתב התביעה בתיק שבכותרת. במסגרת כתב התביעה פירטה התובעת את השתלשלות העניינים הרלבנטית. הסעדים שנתבקשו במסגרת כתב התביעה הם אלה: להורות לנתבעת לאתֵר לאלתר את גופת המנוח ולפעול לקבורתו בישראל ללא דיחוי נוסף; לחייב את הנתבעת בתשלום דמי ההלוויה והקבורה; לפצות את התובעת בגין פניותיה לעורך דין והוצאות משפטיות; ולחייב את הנתבעת בהוצאות משפטיות בצירוף ריבית.

בתגובה שהגישה הנתבעת, ביום 25.6.12, לבקשה למתן סעד זמני נטען, כי התובעת לא הצביעה על כל מקור חוקי המחייב את הנתבעת לערוך חיפוש אחר גופת המנוח. עם זאת נטען, כי לפנים משורת הדין ערכה הנתבעת בירורים שונים אשר העלו כי, ככל הנראה, גופת המנוח כבר הוצאה מישראל והוטסה באמצעות חברה בשם "מנוחה לעד", להודו. במצב דברים זה עתרה הנתבעת לדחיית הבקשה למתן סעד זמני.

בהחלטתי מיום 26.6.12 נתבקש ב"כ התובעת להודיע האם בנסיבות העניין עומדת עוד התובעת על הבקשה ועל התביעה. בתגובה לכך התובעת הודיעה, כי מהאמור בתגובת הנתבעת עולה שאין ודאות שגופת המנוח אכן הוצאה מישראל, וכי אם אכן כך קרה, הרי שהדבר נעשה בניגוד לצו המניעה שניתן על ידי בית המשפט. משכך נטען, כי העניין עדיין אקטואלי. הנתבעת התייחסה לתגובת התובעת וציינה, כי המידע שהתקבל בעקבות הבירור שערכה הוא ודאי דיו כדי להגיע למסקנה שגופת המנוח הוצאה מישראל, וכי אין ידוע לה על בדיקות נוספות אותן ניתן לעשות על מנת לסייע באיתור הגופה.

בהחלטתי מיום 4.7.12 נתבקשה התובעת להודיע את עמדתה באשר לאפשרות כי בנסיבות העניין צו המניעה שניתן במעמד צד אחד יוסיף לעמוד בתוקפו בין כסעד זמני ובין כסעד קבוע בתובענה. ביום 8.7.12 הודיע ב"כ התובעת כי ההצעה מקובלת עליו. הנתבעת נתבקשה להתייחס לכך והיא שבה הודיעה כי היא סבורה שהורם מצידה הנטל לקבוע שגופת המנוח יצאה מהארץ. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת טרם המציאה כל מסמכים המעידים על מעמדה בתביעה שהגישה. לפנים משורת הדין הסכימה הנתבעת להותיר את הצו למשך תקופה של חודש נוסף, וזאת מאחר שהותרת הצו לתקופה בלתי מוגבלת תיצור, לטענת הנתבעת, עומס בלתי סביר על רשויות המכס, וזאת ללא כל הצדקה.

ביום 13.9.12 הגישה הנתבעת כתב הגנה, ובהמשך הועבר גם התיק העיקרי לטיפולי.

ביום 5.11.12 הגישה הנתבעת את הבקשה הראשונה, בה עתרה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. במסגרת בקשה זו טוענת הנתבעת, כי הסעדים שנתבקשו על ידי התובעת בכתב התביעה אינם מצויים בסמכותו של בית משפט זה, שכן חלקם כלל אינם בגדר סמכותה של הרשות השופטת, וחלקם מצוי בסמכותו של בית משפט השלום. בהתייחס לסעד שעניינו איתור גופת המנוח טוענת הנתבעת, כי לנוכח המסמכים שהוצגו על ידה בעניין זה – מהם עולה כי גופת המנוח הוטסה להודו – הרי שסעד זה התייתר, ודינו להימחק. עוד טוענת הנתבעת, כי ככל שעניינו של הסעד הוא שהנתבעת תערוך חיפוש מחוץ לגבולות ישראל אחר גופת המנוח, הרי שסעד זה כלל אינו מצוי בתחום סמכותו של בית משפט זה ואף לא בגדר סמכותה של המדינה. הנתבעת טוענת עוד, כי בכל מקרה מדובר בסעד שהוא בעל אופי מינהלי ולא אזרחי. בהתייחס ליתר הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה טוענת הנתבעת, כי מדובר בסעדים כספיים, ששוויים אינו עולה על תקרת סמכותו של בית משפט השלום, ולפיכך גם דינם להימחק. לבסוף טוענת הנתבעת, כי דין התביעה להימחק גם בהיותה נעדרת עילה, שכן אין בנמצא כל מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת לסייע באיתור גופת המנוח.

התובעת הגישה את תגובתה לבקשה זו. לטענת התובעת, הסעד העיקרי שנתבקש במסגרת כתב התביעה הינו "צו עשה", אשר אינו מצוי בסמכותו של בית משפט השלום, וממילא הסמכות השיורית נתונה לבית משפט זה. עוד טוענת התובעת, כי הטענה לחוסר סמכות עניינית לא הועלתה על ידי הנתבעת בהזדמנות הראשונה ועל כן יש לדחותה. התובעת מוסיפה וטוענת, כי אם אכן הוצאה גופת המנוח מישראל, הרי שמדובר בהפרת צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט מצידה של הנתבעת, ועל הנתבעת לשאת באחריות לכך. בהתייחס לסעדים הכספיים טוענת התובעת, כי מדובר בסעדים שהם נלווים לבקשה למתן "צו עשה" שהוא הסעד העיקרי. התובעת מציינת עוד בהקשר זה, כי ככל שהיא תמצא לנכון לתבוע סעד כספי כפיצוי בגין הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם לה עקב רשלנות הנתבעת, היא תעשה זאת בערכאה המוסמכת לכך. לבסוף טוענת התובעת, כי אכן אין מקור ספציפי בחוק המורה לנתבעת לאתר את גופת המנוח, ואולם, כך טוענת התובעת, זהו תפקידו של בית המשפט להשלים את החסר וליתן לתובעת את הסעד המבוקש. עוד טוענת התובעת בהקשר זה, כי בכך שהנתבעת אפשרה את יציאתה של הגופה מישראל, על אף קיומו של צו המניעה, היא הפרה חובה חקוקה ואף התרשלה, ועל כן היא חבה גם בנזיקין כלפי התובעת.

הנתבעת השיבה לתגובת התובעת. בהתייחס לשאלת הסמכות טוענת הנתבעת, כי לאור השלב המקדמי בו מצוי ההליך, אין כל מניעה להעלות את הטענה לחוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה. עוד טוענת הנתבעת, כי הטענה שהעלתה התובעת במסגרת תגובתה, לפיה המדינה התרשלה כלפיה, מהווה הרחבת חזית לה היא מתנגדת. הנתבעת טוענת עוד בהקשר זה, כי היא נהגה בסבירות ובאופן ראוי, שכן מרגע שהתקבל צו המניעה אצלה, הוא הועבר מיד אל המשיבים שפורטו בבקשת התובעת מיום 23.5.12, אלא שבדיעבד התברר כי בקשת התובעת – שהייתה לאקונית, בת שורות ספורות בלבד – לא נוסחה באופן הראוי שכן המכס לא נכלל כאחד המשיבים בבקשה. במצב דברים זה טוענת הנתבעת, כי אין לתובעת להלין אלא על עצמה. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי כבר נקבע בפסיקה שעל צד המוצא דחיפות יוצאת דופן בהזנת צו שקיבל מבית המשפט אצל הרשויות המוסמכות, לפעול במהירות ובאופן עצמאי להמצאת הצו לגורם הרלבנטי. בענייננו טוענת הנתבעת, כי צו בית המשפט התקבל בפרקליטות מחוז ירושלים, באמצעות בית המשפט, ביום 24.5.12 וכי הגופה, כך על פי המסמכים, הוצאה מהארץ לכל המאוחר ביום 26.5.12, כלומר בטרם חלף פרק זמן סביר להזנת הצו על ידי הנתבעת. מכאן שלא ניתן לטעון שהמדינה פעלה בחוסר סבירות. עוד טוענת הנתבעת לשיהוי בהגשת הבקשה לסעד הזמני מצידה של התובעת, שכן העובדות שבעטיין הוגשה הבקשה היו ידועות לתובעת כבר חודש ימים קודם לכן. לבסוף טוענת הנתבעת, כי התובעת טרם המציאה צוואה כלשהי מטעם המנוח המעידה על כך שהוצאת גופתו לקבורה בהודו לא הייתה מרצונו, ואף טרם המציאה אסמכתא לכך שהיא יורשת חוקית של המנוח. מנגד, כך נטען, ממסמכים שהומצאו לנתבעת על ידי החברה שטיפלה בהטסת גופתו של המנוח להודו עולה, לכאורה, כי הדבר נעשה על פי רצונו של המנוח.

ביום 24.1.13 התקיימה ישיבה מקדמית בתיק זה. בפתח הדיון הציגה ב"כ הנתבעת מסמך ממנו עולה, כי גופת המנוח עברה את ביקורת המכס ביום 23.5.12, דהיינו, ביום מתן צו המניעה על ידי. במהלך הדיון הצבעתי על קשיים העומדים בפני התובעת בהליך זה, ובין היתר, אי צירופם של צדדים רלבנטיים נוספים שעל פניו התובעת ידעה על קיומם בעת הגשת כתב התביעה. התובעת נתבקשה להודיע בתוך 30 ימים האם היא עומדת עוד על התביעה.

ביום 5.3.13 הגישה התובעת את הבקשה השנייה. במסגרת בקשה זו מבקשת התובעת כי בית המשפט יאפשר לה לתקן את כתב התביעה, על ידי צירופה של גב' לונדגרן אנאלי קרולינה (אחייניתו של המנוח, אשר ליוותה אותו ככל הנראה בעת שנפטר) לכתב התביעה; צירופה של החברה "מנוחה לעד" (שטיפלה בהטסת המנוח להודו) לכתב התביעה; וצירוף סעד כספי בסך של 500,000 ₪ שעילתו, בין היתר, בטענת התובעת לרשלנות מצידה של הנתבעת בכך שאפשרה את הוצאת גופת המנוח מחוץ לישראל לאחר שניתן צו המניעה שאסר זאת. לטענת התובעת, מהליכי גילוי מוקדם שניהלה עם הנתבעת במסגרת תיק זה עלה, כי האחיינית וחברת "מנוחה לעד" היו מעורבים בהוצאת גופת המנוח מחוץ לישראל, ומשכך היא עותרת לצרפם לכתב התביעה. בהתייחס לסעד הכספי שהוספתו מתבקשת טוענת התובעת, כי סעד זה נובע מהפרת צו המניעה על ידי הנתבעת, בכך שאפשרה את הוצאת גופת המנוח מהארץ, וכי סעד זה לא נתבע בכתב התביעה המקורי בשל טעות.

הנתבעת מתנגדת לבקשה ומבקשת לדחותה וכן ליתן החלטה בבקשה הראשונה שהגישה. הנתבעת טוענת כי לבקשת התובעת לא צורף תצהיר ומשכך דינה להידחות. עוד טוענת הנתבעת, כי בניגוד לנטען על ידי התובעת, הרי שמעורבותם הנטענת של שני הגורמים אותם היא מבקשת לצרף כעת לכתב התביעה הייתה ידועה לה עוד במועד הגשת כתב התביעה המקורי, כעולה מהאמור בו, ואולם היא בחרה, משיקוליה שלה, שלא לצרפם להליך. הנתבעת טוענת עוד, כי אין עוד צורך בהותרתה כצד להליך, וכי טענותיה של התובעת כלפי אחייניתו של המנוח וכלפי החברה "מנוחה לעד" אינן שלובות בטענותיה נגד הנתבעת. בהתייחס לסעד הכספי אותו מבקשת התובעת להוסיף טוענת הנתבעת, כי לא הייתה כל מניעה לכלול גם אותו בכתב התביעה, אך התובעת בחרה שלא לעשות כן, ואין מקום להתיר לה זאת כעת. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הביאה כל "טעם מיוחד" שיצדיק היעתרות לבקשתה, בשים לב לכך, שכאמור, לא הייתה לתובעת כל מניעה לכלול את התיקון המבוקש כעת, בכתב התביעה המקורי. הנתבעת שבה ומפנה למסמך מיום 23.5.12, ממנו עולה כי גופת המנוח עברה את ביקורת המכס עוד בטרם שהתקבל הצו אצל הנתבעת (ביום 24.5.12), וטוענת, כי בנסיבות אלה אין כל מקום לטענת ההתרשלות שהועלתה נגדה. עוד טוענת הנתבעת, כי במסגרת כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה הוכנסו תיקונים נוספים, מעבר לאלה שנתבקשו, וכי היא מתנגדת להם. לפיכך עותרת הנתבעת, כאמור, לדחיית הבקשה השנייה ולמתן החלטה בבקשה הראשונה שהגישה.

התובעת השיבה לתגובה. בהתייחס לאי צירוף תצהיר לבקשה השנייה טוענת התובעת, כי הבקשה איננה נסמכת על עובדות הנמצאות בידיעתה, אלא על עובדות ומסמכים שהתקבלו מהנתבעת במסגרת הליכים מקדמיים. עוד טוענת התובעת, כי העובדות בכתב התביעה המתוקן נודעו לה רק בעקבות קבלת המסמכים מהנתבעת, וכי קודם לכן היו לה חששות בלבד. התובעת שבה על טענתה בדבר רשלנות המדינה ואחריותה להוצאתה של גופת המנוח מהארץ.

אדון, אפוא, בשתי הבקשות, כסדרן.

דיון והכרעה

הבקשה הראשונה